השיעור נפתח בחזרה על מודל הרמות הלוגיות (Logical Levels) — מודל שמסביר באיזו רמת חשיבה אנחנו נמצאים. הרמות מלמטה למעלה:
- סביבה — כל מה שחיצוני לנו: אנשים, בית, מקרר, ספרים, פודקאסטים
- התנהגות — הפעולות שאנחנו עושים ביום-יום
- מיומנויות — היכולות והרגלים שפיתחנו
- אמונות — מה שאנחנו מאמינים על עצמנו ועל העולם
- זהות — איך אנחנו מגדירים את עצמנו
- ייעוד וחזון — התכלית הגדולה שלנו
כשאני נמצא ברמה מסוימת שנמצאת גבוהה, זה ישפיע על כל הרמות שנמצאות למטה. אם אני מגדיר את עצמי כבן אדם עצלן — האמונות, המיומנויות, ההתנהגויות והסביבה שלי יתאימו לזה. אם אני מגדיר את עצמי כספורטאי — הכל ישתנה בהתאם.
בן אדם שמגדיר את עצמו עצלן: אמונות כמו "אני לא מסוגל להתמיד", מיומנויות של גלילה בטלפון ושכיבה מול הטלוויזיה, סביבה של בית מבולגן ומקרר עם מוצרים פגי תוקף.
בן אדם שמגדיר את עצמו ספורטאי: אמונות כמו "הגוף שלי הוא מקדש", "שינה של שמונה שעות זה חשוב", מיומנויות של אימונים ושתיית מים, סביבה של חדר כושר ותמונות השראה.
המרצה סיפר על כך שכשהתגייס לצבא, רצה לקבל פטור זקן. הלך לאבא שלו וביקש "קורס דיגיטלי" להפוך לדתי. הגיע לטירונות עם כיפה שחורה וזהות חדשה לחלוטין. מכיוון שהסביבה בצבא קיבלה אותו כדתי ולא הכירה אותו מלפני, הוא התחיל באמת ללכת לבית כנסת, להאמין בתפילות, ולהתנהג כאדם דתי — גם כשיצא הביתה.
הסביבה החדשה שלא הכירה אותו מלפני חיזקה את הזהות החדשה, ו"רגליים חדשות" התווספו ל"שולחן" של האמונה.
- מחקרים מראים שכאשר אנשים מבלים זמן ממושך יחד, הקשרים הנוירולוגיים במוח מתחילים להידמות
- מחקר מפורסם: אדם עם פחד גבהים שהה חודשים עם אנשים שעושים סנפלינג — הפחד נעלם לחלוטין, בלי שהוא עצמו עשה פעילות אחת
- חיילים שהשתמשו בהרואין במלחמת וייטנאם הפסיקו כשחזרו למשפחות — שינוי סביבה שבר את ההתמכרות
סביבה כוללת גם: ספרים, פודקאסטים, סרטוני YouTube, קורסים דיגיטליים, הרצאות וסדנאות. המרצה סיפר שבתחילת דרכו לא היו לו חברים יזמים — הסביבה שלו הייתה רק תוכן דיגיטלי. "כל היום הטפתי את עצמי בכל מיני דברים שעוזרים לי."
ההנחה שנשמעת פשוטה אבל היא מהעמוקות ביותר בקורס. בכל רגע נתון, ביחד עם כל המשאבים שהיו לנו, ביחד עם כל הרגשות שהיו לנו, ביחד עם כל מה שידענו באותו רגע — זה מה שהיה הכי טוב שיכולנו.
זו לא גישה של "בינוניות" או "תירוצים". זו הבנה שבאותו הרגע, עם המשאבים שהיו לי — זה מה שעשיתי. לא ממקום של ויתור על שיפור, אלא ממקום של גישת "עבד / לא עבד, יאללה בוא נתקדם".
- הפעולות שלי לא מגדירות את מי שאני
- זה לא אומר שאני לא יכול להיות טוב יותר
- אם עכשיו יש לי כלים נוספים — אוכל להצליח אחרת
אם אני מסתכל על עצמי כמי שמגיע לו עונש על טעויות העבר, ייתכן שבאופן לא מודע אני מחפש דרכים לפגוע בעצמי. הנחת היסוד הזו משחררת מהמעגל הזה — לא ממקום של ויתור על אחריות, אלא ממקום של "עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי באותו הרגע".
אחד הדברים החשובים ביותר כדי להגיע למטרות: לדעת להגיד "אמין" ולדעת לקבל ביקורת וכישלונות ככלי להתקדמות.
במקום להסתכל על כישלון כמשהו שאומר עליי שאני גרוע, הגישה היא: אם זה עבד — למה? אם זה לא עבד — למה? ואז מתקנים וממשיכים.
- אין דבר כזה כישלון — יש רק פידבק
- ההגדרה של כישלון: שפשוט הפסקתי לנסות
- האירועים שלי לא מגדירים את מי שאני
אמונה היא תחושה של ודאות לגבי משהו, המבוססת על הכללות, השמטות ועיוותים של המציאות. אמונות הן סובייקטיביות — "המפה השונה מהשטח".
- גיל 0-2 (תדר דלתא) — תדר שינה. המוח כמו ספוג, זוכר הכל באופן לא מודע
- גיל 2-6 (תדר תטא) — תדר טרנס/היפנוזה. המוח מאוד סופג ומקבל, כמו מצב של מדיטציה עמוקה
- גיל 6-13 (תדר אלפא) — תדר רגיעה עמוקה. המוח עדיין פלסטי ופתוח, כמו נהיגה אוטומטית
- מגיל 7+ (תדר ביתא) — המוח המודע. מתפתח מגיל שבע, מתחילים לחשוב ולהצדיק אמונות
עד גיל שבע בערך, אנחנו חיים בתדר היפנוטי. כל מה שאומרים לנו מתקבל כאמת מוחלטת. "תת המודע שלנו זוכר הכל — כל האירועים, כל החוויות." הילד לא שואל שאלות, לא מטיל ספק. אם המורה אומרת "אתה לא חכם" — הילד מקבל את זה כעובדה.
כל אמונה בנויה באחד משני מבנים לשוניים:
- סיבה ותוצאה (אם... אז...) — "אם אני אפתח עסק, אז אקרוס כלכלית", "אם אני צעיר, אז לא ירצו לעבוד איתי", "אם אגיד לו שאני אוהב אותו, יתרחק ממני"
- השוואה מורכבת (X שווה Y) — "אני שווה כישלון", "כל הגברים הם...", "כל הבנות הן...", "עסקים שלי נסגרים". זו השוואה שהולכת לזהות
- אמונה מקדמת — אמונה שמקדמת אותי לכיוון המטרות שלי. למשל: "אני בן אדם טוב בעסקים", "אני ראוי להצלחה"
- אמונה ניטרלית — אמונה שלא מקדמת ולא מגבילה. למשל: "סושי זה טעים", "השמיים כחולים"
- אמונה מגבילה — אמונה שמגבילה אותי מלהשיג את המטרות שלי. זו האמונה שעליה עובדים ב-NLP
מאחורי אמונות שטחיות רבות ("אני לא מצליח עם בנות", "אני לא טוב בעסקים") מסתתרת אמונת שורש אחת ברמת הזהות. למשל: "אני כישלון", "אני לא ראוי".
- אמונות שורש הן ברמת הזהות — "אני שווה משהו", "העולם שווה משהו"
- מאחורי כמעט כל אמונת שורש מסתתר פחד חברתי: הצורך בשייכות, קבלה ואהבה
- הפחד הגדול שלנו היום, יותר ממוות, הוא הפחד ממה יחשבו עלינו
דמויות שאנחנו מקבלים את מה שהם אומרים כאמת מוחלטת. ככל שהדמות סמכותית יותר, כך אני מקבל את מה שהיא אומרת כאמת מוחלטת יותר.
דוגמה: ילד שמעריץ את המורה למתמטיקה, והמורה אומרת לו "אתה לא מהחכמים בכיתה" — הוא יאמין לה לחלוטין ויתנהג בהתאם לשנים.
האנשים שנמצאים בסביבתנו ושאנחנו תופסים כדומים לנו. ככל שאנחנו נמצאים יותר זמן עם קבוצה מסוימת, האמונות שלנו מתחילות להשתנות בהתאם.
דוגמה: "אם כל היום אני נמצא עם אנשים שאומרים שאשקלון זו העיר הכי טובה — אין סיכוי שאעבור לגור באשקלון. אבל אם אני כל הזמן עם אנשים שמדברים על תל אביב, האמונות שלי ישתנו."
רגעים שבהם חווינו רגש חזק מאוד וקיבלנו החלטה — במודע או שלא — על איך נפעל במקרים דומים בעתיד.
דוגמה: "שיתפתי חבר בסוד בכיתה ג', והוא סיפר לכולם. מרוב כאב והשפלה החלטתי: 'אני יותר בחיים לא משתף חברים בסודות, כי אי אפשר לסמוך עליהם.'"
- הפלטה = האמונה עצמה (למשל: "כל פעם במבחן לא הולך לי")
- הרגליים = אירועים שמוכיחים את האמונה (כל מבחן שנכשלתי בו)
- עובי הרגל = העוצמה הרגשית של כל אירוע
- ככל שיש יותר רגליים ויותר עבות — כך השולחן (האמונה) יציב יותר
אמונות מגבילות מזוהות לפי סימפטומים שנקראים "תפוסי ספה": "אני לא מצליח ב-X כי..." — הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על למה דברים לא עובדים.
- השלמת משפטים — "כל הגברים הם..." / "כל הנשים הן..." — הדבר הראשון שקופץ לראש חושף את האמונה. המילה הראשונה שיוצאת היא ה-Default הנוירולוגי שלנו
- מטאפורות — "החיים זה מלחמה", "הגוף שלי הוא מקדש", "חברות זה כמו כך" — לפי מטאפורות שאנשים משתמשים, אפשר לזהות במה הם מאמינים
- פעולות — הרבה פעמים אנשים אומרים דברים ועושים אחרת לגמרי. לפי הפעולות בפועל אפשר להבין את האמונות האמיתיות
- הסיפור שאני מספר לעצמי — "אני לא מצליח כי..." — לכתוב את כל התירוצים ולזהות את האמונות שמאחוריהם
- מוטיבציית כאב חזקה — למצוא מוטיבציה חזקה מספיק לשינוי: "אני לא רוצה להישאר במקום הזה"
- מוטיבציית עונג חזקה — לדמיין מה יהיו החיים אם אני שובר את האמונה
- הרעדת האמונה — באמצעות מטא-מודל או ציר זמן, מתחילים "לשבור רגליים" לשולחן. מוצאים הוכחות נגדיות: "באמת כל פעם? לא היה מקרה אחד שכן הצלחת?"
- פעולה — כמה שיותר מהר — "רק פעולה בסוף תוביל את השינוי. אפשר לעשות מיליון טכניקות, אבל עד שלא עושים את הדבר בפועל — האמונה לא נשברת באמת"
טכניקה עמוקה וחזקה שמאפשרת לחזור לאירוע המוקדם ביותר שבו נוצרה האמונה או הבעיה, ולעבד אותו מחדש. המרצה ציין שהוא עשה את הטכניקה עשרות אם לא מאות פעמים על עצמו, וזוקף לה הרבה מהצלחתו.
הזיכרון שלנו לא מאוחסן לפי שנים (ספרייה של ספטמבר 2023, אוקטובר 2023), אלא לפי אירועים רגשיים: "כל הפעמים שפחדתי", "כל הפעמים שהרגשתי בושה", "כל הפעמים שהייתי שמח".
- הזיכרון פועל באופן אסוציאטיבי — גירויים חיצוניים מעוררים חוויות עבר
- כשאירוע מהעבר "נשלף" באופן לא מודע — זו רגרסיה
- זו הסיבה שריח מסוים יכול להחזיר אותנו לזיכרון ילדות
- מציאת הבעיה הנוכחית — מה הדבר שהאדם סובל ממנו היום. יכול להיות בעיה, אמונה, דפוס חוזר
- זיהוי רגש בעייתי — מתחת לכל אמונה יושב רגש: פחד, כעס, בושה, השפלה, עצב, תסכול, בדידות, אכזבה. הרגש הוא המפתח לטכניקה
- הכנסה להרפיה — נשימות עמוקות, פקודות להרגעה, חיבור לרגש הבעייתי תוך כדי ספירה לאחור
- רגרסיה — פקודה לתת-המודע: "קפוץ לאירוע המוקדם ביותר שבו נוצר הרגש הזה". האירוע עולה באופן אוטומטי
- נוכחות באירוע — להיות נוכח באירוע, לשים לב מה קורה, איך מרגישים
- חזרה לפני האירוע ("פריפריים") — כמו שלט רחוק של דמיון, ללחוץ אחורה כמה רגעים. "האתם של היום" הולכים לפגוש את הילד לפני האירוע
- מתן ביטחון ואהבה — לתת לילד הקטן את מה שהוא צריך: חיבוק, ביטחון, מילים מרגיעות
- חוויה מחדש — לחוות את האירוע מחדש ביחד עם הילד, הפעם עם המשאבים החדשים
- הכללות לעתיד — לתת הכללות חדשות על כל שאר האירועים
- חוסר ביטחון — הרגשה של סכנה, פחד, משהו שקורה ואין שליטה
- חוסר בחיבור ואהבה — הרגשתי שלא אהובים אותי, שאני שקוף, שלא אכפת לאחרים ממני
כמעט כל הטראומות שלנו נובעות מאחד משני הדברים האלה: "או שלא הרגשתי נאהב, או שלא הרגשתי בטוח."
מטופלת שלא מצאה זוגיות: בת 30-40 שלא מצאה זוגיות. בתהליך ציר הזמן הגיעו לאירוע מגיל 4 — רצתה ללבוש בגד מסוים לגן, והאמא אמרה "לא, לא תלבשי את הבגד הזה". החוויה הסובייקטיבית כילדה יצרה אמונה של "אני שקופה, לא רואים אותי, לא אכפת לאחרים ממני".
מטופל עם מחלת עור: מישהו שסבל ממחלת עור שאף רופא לא הצליח לפתור. בשלושה מפגשים של ציר זמן, רק במפגש השלישי התת-מודע "שחרר" אירועים מגיל צעיר מאוד. הגוף שמר על מנגנון הגנה — צריך לבנות אמון לפני שפותחים שכבות עמוקות.
רגרסיה היא מצב שבו אדם מבוגר חוזר להתנהג כמו ילד, כי כך למד שצריך להתנהג. תת-המודע שולף זיכרון מהעבר וגורם לנו להגיב כמו שהגבנו פעם.
ילד רוצה שוקולד בסופר, האמא אומרת "לא". הילד מתחיל לצעוק ולעשות בלאגן. האמא נכנעת וקונה. מה הילד למד? "כשאני עושה רעש, אנשים שמים עליי ואני מקבל מה שאני רוצה." אותו ילד גדל לבן 40 שמתנהג אותו דבר בדיוק מול הבנקאית, המלצר, ובכל אינטראקציה.
המרצה סיפר שנסע על אופנוע וברמזור נהג אחר העיר לו על צורת הנסיעה. האינסטינקט הראשוני היה להגיב בחזרה, כמו ילד. "ברגע שמישהו העיר לי משהו, נתן לי ביקורת, האינסטינקט שלי היה להגן על עצמי." אחרי שנייה של מודעות הוא עצר, הבין שזו רגרסיה, ואמר "תודה אחי" והמשיך.
בשיעור הראשון בוצעה חזרה על כל המודולים שנלמדו במהלך הקורס:
- שיעור 1: רפור, כיול, מודל התקשורת של NLP
- שיעור 2: חיקוי (מילולי ולא-מילולי), מטא-מודל
- שיעור 3: מילטון מודל, היפנוזה, טראנס
- שיעור 4: מערכות ייצוג (ויזואלי, אודיטורי, קינסתטי), סאב-מודליטיז
- שיעור 5: מטא-תוכניות, מיון וחיבור ערכים, משמעות ומיוחדות, נתינה ושפע
- שיעור 6: עבודה עם חלקים, ריפריימינג, עוגנים
- שיעור 7: אמונות, רמות לוגיות וציר הזמן
המרצה שיתף שכשהוא מסתכל בדיעבד על השנים האחרונות, הדבר המרכזי שעזר לו להתקדם היה תמיד "הפעם הראשונה": הסרטון הראשון, הסטורי הראשון, סגירת המחיר הראשונה, ההרצאה הראשונה, הפגישה הראשונה עם לקוח. "תמיד זה היה משהו ראשון שעשיתי, שאחריו קצת ודאות, קצת מתכון, קצת אמונה שאני באמת טוב בזה — זה היה הדבר שהכי עזר."
המרצה סיפר על הרצאה בזום שנרשמו אליה 50 אנשים, ובסוף הגיע רק חבר שלו ועוד מישהי בלי מצלמה. במקום להפסיק ולהגיד "אני גרוע", הוא העביר את ההרצאה. "זו הייתה ההרצאה הכי קשה מנטלית שהייתה לי. אבל אני שמח שהעברתי אותה — כדי לכבד מי שכן הגיע."
המרצה הדגיש את החשיבות של שני הצדדים: גם עבודה פנימית (טכניקות, ציר זמן, הכרת עצמנו) וגם פעולות מעשיות בשטח.
- "אני מאוד בעד טכניקות, אבל אני גם מאוד בעד לעשות פעולות"
- "אני לא רוצה שתצאו מהמקום של טכניקות בלבד, וגם לא מהמקום של רק פעולות"
- דוגמה: שיחה עם מנטור שאמר "תיכנס, תוכיח לעצמך, תראה שאתה הכי טוב — והאמונה תישבר בלי טכניקה"
- הזהות שלנו משפיעה על כל הרמות מתחתיה — אמונות, מיומנויות, התנהגות וסביבה
- הסביבה היא כנראה הכלי הכי חזק לשינוי אמונות — כולל ספרים, פודקאסטים ותוכן דיגיטלי
- אדם עושה את הטוב ביותר בכל רגע נתון — עם המשאבים שהיו לו
- אין כישלון — יש רק פידבק. גישת "עבד / לא עבד" מקדמת
- אמונות נוצרות בילדות דרך דמויות סמכותיות, קבוצת שווים ומצבים רגשיים קיצוניים
- מאחורי כל אמונת שורש מסתתר צורך בשייכות, קבלה ואהבה
- הזיכרון מאוחסן לפי רגשות ולא לפי זמן — לכן ציר הזמן עובד
- המוח לא מבדיל בין דימיון, זיכרון ומציאות — לכן אפשר לשנות חוויות עבר
- שורש כמעט כל טראומה: חוסר ביטחון או חוסר אהבה
- שילוב של עבודה פנימית (טכניקות) ופעולות חיצוניות הוא המפתח לשינוי אמיתי